הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות הן הפרעות הקשורות לכשל בהתפתחות הפתולוגית אשר במערכת העצבים המרכזית, כשתסמיניה הן קושי ביכולת למקד את הריכוז ואת הקשב לסוגיו לאורך זמן, כשאל הקשיים הללו מתלווים לא פעם גם תסמינים מרכזיים נוספים כמו אימפולסיביות והיפר אקטיביות.

התסמינים הללו עשויים להופיע בדרגות חומרה שונות ולהתבטא באופנים שונים. נהוג לכלול את הפרעות הקשב  והריכוז בקטגוריה אחת עם לקויות הלמידה על אף שלא נמצא קשר בין המנגנונים השונים, מהסיבה שלכולן מכנה משותף והוא הפגיעה בהיבט הדידקטי, אותה ניתן לבדוק בעזרת אבחון דידקטי.

להפרעות הקשב והריכוז כמו גם ללקויות הלמידה יש השלכות בהיבטים נוספים, ואותם מכנים "תחלואה נלווית". אנשים הלוקים בהפרעות קשב וריכוז סובלים לא פעם גם מהפרעות נוספות כמו לקויות למידה, תנודות במצבי הרוח, הפרעות שינה, הפרעות התנהגות ואף הפרעות נוירולוגיות שונות. מחקרים הראו כי בשליש מהמקרים בהן מאובחנת הפרעת קשב, קיימת גם תחלואה נלווית הנובעת מן ההפרעה המרכזית.

הקשיים הללו השלכתיים ומשפיעים על ההיבט הרגשי, ההתנהגותי והאקדמי. אנשים בעלי ההפרעות הללו, במיוחד כשמדובר באילו בעלי רמת משכל הממוצעת או גבוהה מן הממוצע, מסתמנים כבר מגיל צעיר כילדים אשר אינם ממצים את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם. הדבר עשוי לגרור צער ותסכול הן ללוקה והן לסובבים אותו, במיוחד אם בטעות מתורגמת ההפרעה כעצלנות, חוסר אסרטיביות, חוסר מוטיבציה ותכונות שליליות נוספות. החוויות השליליות הנובעות מהתסכול וההתבוננות בהיבט השגוי מצד הסביבה עשויים להשפיע באופן ישיר על הרגש, וליצור דימוי עצמי שלילי וחוסר ביטחון עצמי.

הטיפול הרגשי בהפרעות הקשב והריכוז

איבוד הביטחון העצמי של הלוקים בהפרעות הקשב והריכוז גורר תופעה בה החשש מהכישלון יגרור הימנעות מהתמודדות עם אתגרים עתידיים בעלי דרגת קושי גבוהה, אשר בשל ההפרעה שלהם הם עשויים להיכשל בהם.

דחיית האתגרים או ההימנעות מהם מוסיפה רובד נוסף לפגיעה בדימוי העצמי, וכך מקבלות הפרעות הקשב והריכוז נופך התפתחותי וכרוני, ובהעדר טיפול מתאים עלולים להתעצם ההיבטים הללו ולהשפיע באופן נחרץ על העתיד כבוגרים. אחד הטיפולים בהפרעות הקשב והריכוז הוא הטיפול הרגשי שמטרתו שינוי דפוסי המחשבה של האדם הלוקה בהפרעות, כשהטיפול כולל וויסות התנהגותי, עד שהאדם רוכש את הכלים לווסת את התנהגותו בכוחותיו הוא. ככל שההפרעה מטופלת בגיל צעיר יותר כך קיימת אפשרות לטפל באופן יעיל יותר בקשיים ולעיתים אף למנוע את התופעות הרגשיות לחלוטין.

מנגד, ככל שמאתרים את ההפרעות בגיל בוגר יותר, כך מצטברים משקעים רגשיים גדולים יותר, המקשים על הטיפול. מטרת הטיפול הרגשי הוא לאוורר רגשות מודחקים מן העבר, ועל ידי כך לתקן ולהעלות את הדימוי העצמי והתחושה של האדם בהתמודדותו מול החברה‏. רכישת דימוי עצמי חיובי מעודדת את בעל ההפרעה להעיז ולנסות אתגרים חדשים מבלי להתחמק ולוותר על האתגר.

לא פעם להפרעת הקשב יוצרת כשל בתפקוד המשפחתי, כאשר הדבר מתבטא בקושי בהצבת גבולות, תחושת חוסר אונים מהולה בתסכול, כעס ואשמה, כשהילד עשוי לחוש כי אינו ממצא את ציפיות הוריו ממנו, ובמקביל מחפשים ההורים היכן טעו וסבורים, בטעות, כי הכישלון של הילד נטוע בהם. קיימות אפשרויות טיפול מגוונות, שחלקן מתמקדות בהיבט הרגשי והנפשי של התופעה, כמו פסיכותרפיה משפחתית או אישית, טיפול התנהגותי קוגניטיבי, טיפול במשחק, טיפול באמצעות בעלי חיים וכדומה, כשבמקביל ישנו הפיתוח של תחומי היכולת בהם הילד מוכשר. לרוב, כשמדובר בילד, הטיפול הרגשי והפסיכולוגי כולל גם הכשרת ההורים והמוסד החינוכי להתמודדות ביתר יעילות עם התסמינים של ההפרעה