לרוב נהוג לקשור את הפרעות הקשב והריכוז לקושי להתרכז לאורך זמן, במיוחד בנסיבות של לימודים, קושי בהתארגנות יעילה, קושי בהשלמת מטלות, במיוחד אם מדובר בפרויקטים מורכבים או ממושכים, ולעיתים הדבר כרוך בחוסר שקט ואי היכולת לשבת והתמקד בפעולה אחת בלבד לאורך זמן. ואולם, להפרעות הקשב והריכוז יש השלכות עמוקות הרבה יותר מעבר להיבט של קשיים טכניים אקדמיים, וקיימות גם השלכות רגשיות בעלות משקל לא מבוטל מנקודת המבט של ההתפתחות העתידית של הלוקים בהפרעה, הן בהקשר של עתיד מקצועי והן בהקשרים החברתיים והזוגיים. כשעולה החשד לקיום ההפרעות הללו, נשמעות לא פעם הסיסמאות המציינות כי יש צורך לאבחן בהקדם האפשרי את החשדות, על מנת לאפשר לסייע ללוקים בהפרעות לצמצם פערים אקדמיים, ולהגיע לכדי מימוש מלוא הפוטנציאל הגלום בילד הלוקה בהפרעות. הסיסמאות הללו אכן נכונות לחלוטין, וככל שהילד יאובחן מהר יותר ויטופל בהקדם, כך ירכוש כלים מוקדם יותר שיאפשרו לו להתגבר על הקשיים. ואולם, לאבחון יש משמעות לא מבוטלת גם בהיבט הרגשי, במיוחד במניעת ייאוש ותסכול, ופגיעה בדימוי העצמי של הילד.

לא פעם אין מדובר בהפרעת קשב וריכוז בלבד, וההפרעה כוללת גם היפראקטיביות ואימפולסיביות, כשההפרעה פוגעת גם בהיבט החברתי והמשפחתי, כאשר ישנה התרחקות טבעית מאנשים בעלי תווית של אימפולסיביים או בעלי הישגיים אקדמיים נמוכים. גם בהיבט המשפחתי קיים בדרך כלל לחץ לא מבוטל על הילד, כשההורים מצד אחד מתוסכלים מהעובדה שהילד אינו ממלא את הציפיות הנדרשות ממנו בין כותלי בית הספר ובבית, ולא פעם מאשימים את עצמם בכישלון, ומנגד, הילד מתוסכל לא פחות ולעיתים אף יותר, כי אינו מצליח לממש את הציפיות. הסיטואציות הללו מעצימות את תחושת התסכול של הילד וגורמים לדימוי העצמי שלו להיפגע ולהינזק אף יותר, ובמקביל הוא מפתח דפוסי התנהגות של הימנעות מאתגרים העשויים להביאו למצב של כישלון, וכתוצאה מכך פגיעה בחלון ההזדמנויות בטווח העתידי.

דפוסי התנהגות נרכשים אצל הלוקים בהפרעות הקשב והריכוז

במידה והלוקה בהפרעות הקשב והריכוז אינו מאובחן, ההשלכות העתידיות אינן מזהירות. בנסיבות הללו יתפתח דפוס התנהגות של התחמקות ממכשולים וקונפליקטים, הימנעות מאכזבות בהקשר הבינאישי, התנהגות מוחצנת העשויה לנוע מ"ליצנות" ועד להתנהגות שלילית על מנת למשוך תשומת לב, קושי בהתמדה הן בהיבט של פרנסה ומקום עבודה קבוע והן בהיבט של זוגיות ומשפחה, פזיזות יתר, אי דחיית סיפוקים, קושי להפנים וללמוד מטעויות והשלכות רבות נוספות. קשיי הקשב וריכוז אינם מתחילים ומסתיימים בתחום הלימודי בלבד, והשפעות על התפתחותו הרגשית של הילד ועל יכולתו לחוש גאה בעצמו ובהישגיו.

למעשה, תקופת בית הספר היסודי מהווה שלב בהתפתחותו של הילד, שלב בו הוא לומד לרכוש הערכה מצד הסובבים אותו וגם הערכה עצמית. הערכות הללו של הסובבים אותו ושלו בונות ומעצבות את הרצון והמוטיבציה להמשיך ולקבל הערכה נוספת על מנת להעצים את תחושת הגאווה. הרצון לקבל הערכה מתורגם באופן ישיר למוטיבציה, המוטיבציה מתורגמת לאסרטיביות ואמביציה, והללו סוללות את הדרך להצלחה.

לעיתים, כשהילד מקבל באופן שגוי את התווית של פוטנציאל בלתי ממומש בשל אי התאמצות והתמדה מספקת מצד הסובבים אותו, קיימת התנגשות בין המוטיבציה הפנימית האמיתית לבין הקושי במימוש אצל הילד הלוקה בהפרעות הקשב והריכוז, וכשמתלווה אל הפער בין המוטיבציה הפנימית לתוצאות בשטח גם אכזבה מצד הסובבים, מתהווה תחושת כישלון פנימית המהולה בייאוש, תסכול, וירידה בדימוי העצמי. כשהתחושות הללו הן לאורך זמן נוצרת תחושת כישלון בכל הביטי החיים של הילד ,גם בתחומים שאינם קשורים לתחום הלימודי. הטיפול הנפשי משלב חיזוקים חיוביים על מנת להשיב ולחזק את הדימוי העצמי והאמונה של הילד בפוטנציאל הגלום בו, וזאת במסגרת טיפול משפחתי והדרכת המורים במוסד החינוכי בו