התנהגות מוזרה איננה בהכרח עדות לקיומה של מחלת נפש. אפילו אובדן של קשר עם המציאות יכול להיות מוסבר לעיתים על ידי תופעות שונות וחולפות. עם זאת, במידה ומופיעים סימפטומים מסוימים, חשוב להתייחס אליהם בכל הרצינות. בסקירה הנוכחית נראה איך מזהים סכיזופרניה, אחת ממחלות הנפש המורכבות ביותר. בין היתר נראה מהם הסימפטומים של המחלה, מתי צריך לפנות לגורם מקצועי כגון רופא, פסיכיאטר או מרכז לבריאות הנפש ובאילו דרכים ניתן לטפל בחולה ולסייע גם לבני המשפחה.

סימני הסכיזופרניה

עם התפתחות המחקר ובמיוחד עם התגבשות מקצוע הפסיכיאטריה והופעת המדריכים המקצועיים בתחום, כדוגמת ה-DSM, המסייע לאבחון, קל יותר לזהות ולהבדיל בין הפרעות הנפשיות שונות. לפני שנפרט כמה סימפטומים מרכזיים, שיכולים לענות על השאלה איך מזהים סכיזופרניה נדגיש שרק איש מקצוע יכול לאבחן את המצב לאשורו ולסייע עם טיפול מתאים, לפי צורך.

בין סימני ההפרעה המרכזיים מצויים התנהגויות, תחושות ורגשות כגון:

• ניתוק בין מחשבה לבין מציאות – רבים מהחולים במחלה מתקשים להבחין בגבול בין מציאות לבין דמיון, בין מחשבה לבין המימוש שלה.
• מחשבות שווא – סכיזופרנים רבים סובלים ממחשבות על עצמם ועל העולם החיצון, בלי קשר למציאות הקיימת. בתוך כך, רבים מדווחים על תחושות קשות של רדיפה (פרנויה), תחושה שמישהו אחר שולט בגופם או במחשבותיהם וכדומה.
• קולות ומראות בלתי מציאותיים – בסרטים מרבים לתאר את האדם הסובל מהפרעה נפשית כמי שרואה דברים שאינם קיימים. הגם שאצל סכיזופרניים מצב כזה בהחלט קיים, על פי רוב תהיה שמיעה של קולות מדומיינים. תופעה זו מכונה על ידי הפסיכיאטרים בשם הלוצינציות.
• סימפטומים נוספים שניכרים בהתנהגות כוללים קושי לנהוג נכון מבחינה חברתית, חוסר הבנה של מצבים חברתיים, ירידה במצב הנפשי, דיכאון, ירידה ביוזמה, דיבור מקוטע. אצל חלק מהחולים עשויים להופיע התנהגויות אלימות, אולם בניגוד לסברה הרווחת, מדובר במיעוט קטן, לא שכיח יותר מאלימות בקרב האוכלוסייה הכללית.

הטיפול הנכון, בזמן הנכון

אחרי שדיברנו מעט על הסימפטומים כדאי להוסיף ולדעת מתי יש לגשת למומחים ומי יכול לטפל בחולה הסכיזופרן. כאשר מבחינים בתסמינים שהוזכרו לעיל יש לגשת בהקדם לפסיכיאטר או למרכז לבריאות הנפש. במקרה הצורך, ניתן בהחלט לפנות לרופא כללי כדי שיסייע עם הפנייה מתאימה.
שלא כמו בעבר, כיום ישנן אפשרויות טיפול רבות שאינן מחייבות אשפוז וזאת במסגרת מרפאות ומרכזי טיפול בקהילה. גם טיפול תומך לבני משפחה בהחלט אפשרי, בין היתר על ידי קבוצות תמיכה שבהם מעורבות משפחות של חולים "וותיקים".
הטיפול כיום כולל שילוב בין שיחות ושיטות קוגניטיביות והתנהגותיות, אך לרוב משולב הדבר עם תרופות אפקטיביות. תרופות כמו אריפיפרזול, למשל, יובילו להטבה וקיימות כמובן גם תרופות נוספות. למרות שלא ניתן להחלים לחלוטין, ניתן בהחלט להגיע לתפקוד נורמטיבי יותר וחיים טובים יותר.