מדובר בתלישת שיער חוזרת המובילה לאובדן שיער עם ניסיונות חוזרים להקטין או להפסיק את תלישת השיער. קיים דחף שלא ניתן לעמוד בו לתלוש את שיער הקרקפת, ריסים וגבות.

האדם הלוקה בהפרעה יודע שהוא יכול לגרום לנזק על ידי מילוי הדחף אבל הוא איננו מסוגל לעצור את עצמו. התלישה מתגברת במצבי מצוקה או על מנת להירגע.

תלישת השיער גורמת למצוקה ולהפרעה בתפקוד החברתי, מקצועי ואחר.

תלישת השיער או אובדן השיער לא נובעים ממחלה גופנית אחרת.

האדם הלוקה בהפרעה עשוי להסתיר או לטשטש את אובדן השיער על ידי שימוש בפאה, או בכובעים או מטפחות ראש ולהכחיש שקיימת בעיה.

מתלווים להפרעה הרגשות של אובדן שליטה, מבוכה ובושה. מתחילים להימנע מפעילויות שכרוכות במפגש עם אנשים בשל המבוכה.

כמוכן, פרט לתלישה קיימת התעסקות עם השיער כגון נגיעות וסלסולים בשיער, בדיקה של המקומות הקרחים עם האצבעות, לעיסת שיער.
יותר נשים סובלות מההפרעה מאשר גברים. אצל ילדים , בנים ובנות סובלים באותה המידה מההפרעה.
ההפרעה בדרך כלל היא כרונית עם הפסקות ארוכות או קצרות בין ההתקפים. גם המקומות מהם נתלש השיער משתנים.

ההפרעה יותר שכיחה אצל אנשים הלוקים בתסמונת כפייתית ואצל קרובי המשפחה שלהם.
ניתן להבחין בין תלישת שיער וסיבות אחרות להתקרחות לפי הסימנים באזורים חסרי השיער.
במשך הזמן עלול להיות נזק תמידי לאיכות השיער ולצמיחת השיער.כמוכן עלול להיגרם זיהום לעור הקרקפת.
כמה מהאנשים הלוקים בהפרעה עלולים לפתח דיכאון או חרדה.

הטיפול העיקרי הינו טיפול התנהגותי אשר מתאפיין בהחלפת ההרגל הקיים בהרגל אחר שאינו גורם נזק.
מלמדים את האדם לזהות מתי והיכן מופיע הדחף לתלוש שיער. ואז מלמדים אותו איך להירגע ולעשות משהו אחר שאינו גורם נזק ועוזר להירגע. למשל לעשות אגרוף ביד שהוא משתמש בה לתלוש את השיער.
כמוכן מנסים לזהות ולשנות מחשבות שמובילות לתלישת השיער.
לעתים מוסיפים תרופה מסוג הSSRI כאשר הדחף חזק מדי.
לא ניתן למנוע את ההפרעה לפני שהיא מופיעה, אך מומלץ לפנות לטיפול נפשי כמה שיותר מהר ברגע שמופיעה התלישה על מנת למנוע את הנזקים הבלתי הפיכים.