מספר משמעותי של הריונות אינם מתוכננים. חלק מהם מסתיימים בהפסקת הריון.

ההתקדמות בבדיקות המאפשרות לאתר מומים עובריים גרמה לעליה בהפסקות הריונות רצויים ומתוכננים.
תגובות רגשיות להפסקת הריון משתנות לפי מרכיבים חברתיים, תרבותיים, דתיים ומשפטיים כך שלא ניתן להכליל בין אוכלוסיות שונות.
ההתלבטויות והאמביוולנטיות בנוגע להחלטה לעבור הפלה מופיעות בעיקר לפני ההפלה.
היריון בלתי רצוי גורם למשבר ולמתח עבור נשים רבות. הפסקת ההיריון נתפסת לרוב כפתרון של המשבר ומובילה להרגשת הקלה. רוב הנשים אינן מפתחות בעיות נפשיות כגון דיכאון.

חרדה:
הרבה נשים מתנסות בתסמיני חרדה לפני הפסקת ההיריון אך ההפלה אינה גורמת לעליה בסיכון לפתח הפרעת חרדה לטווח הארוך. הגורם השכיח ביותר הקשור לחרדה בטרם ההפלה היה הפחד מכאב. נמצא שהחרדה יורדת מאד בחדש שלאחר הפסקת ההיריון.

דיכאון והתאבדות:
לא נמצאה עליה בסיכון לפתח דיכאון או להתאבד בעקבות הפסקת היריון.
נמצא במחקרים שאצל 20% מהנשים שנודע להן שהן בהיריון והן לפני ההפלה יש להן סימפטומים של דיכאון.
במחקר שבוצע על 292 נשים שבועיים לאחר ההפלה נמצא ש76% התנסו בהרגשה חיובית. ההרגשה השלילית השכיחה ביותר היתה אשמה, אצל 19% מהנשים .
לא בוצעו מחקרים איכותיים שמצאו סיכון מוגבר להתאבדות הקשורה להפסקת היריון.

פסיכוזה
מחקרים לא מצאו עליה בסיכון לפתח פסיכוזה אחרי הפסקת היריון אצל נשים שלא סבלו לפני כן ממחלת נפש.

חרטה
מחקרים מצאו שרוב הנשים אינן מביעות חרטה על ההפלה . אצל אלו שהביעו חרטה היתה נטיה מוגברת לדיכאון עוד לפני ההיריון.

סטיגמה
נשים רבות דואגות לסטיגמה הקשורה להפסקת היריון. חלקן שומרות על דבר ההפלה בסוד כי הן חוששות מתגובת בני המשפחה. סטיגמה עלולה לגרום לתפיסה שלילית של ההפלה אצל נשים אלו.

דרגת המצוקה הנפשית בתגובה להפסקת היריון תלויה באחד או יותר מהגורמים הבאים:

  • בריאות נפשית לפני הפסקת ההיריון
  • תמיכה חברתית
  • עמדה כלפי הפסקת היריון
  • גיל האישה
  • אלימות במשפחה בעבר או בהווה

בריאות נפשית לפני הפסקת ההיריון:
זהו גורם הסיכון החשוב ביותר להתפתחות סימפטומים או בעיות נפשיות לאחר ההפלה.
תמיכה חברתית:
התמיכה הפסיכולוגית הנמצאת לרשות אישה לפני ואחרי הפסקת ההיריון משפיעה על תפיסתה, התנסותה ורגשותיה בעתיד בנוגע להפלה. כאשר אישה חסרת מערכת תמיכה היא בסיכון גבוה לפתח רגשות שליליים לאחר הפסקת ההיריון. תמיכת בן הזוג הוא גורם מפתח בהקטנת הסיכון של מצוקה רגשית. התמיכה יכולה להינתן על ידי בן הזוג, המשפחה , חברים או רופאים ויועצים.
נשים אשר מבקשות להפסיק היריון בשל לחץ מצד בן הזוג או חברים שתעשה כך הן בסיכון גבוה יותר לפתח תסמונת פוסט טראומטית לאחר הפסקת ההיריון.
מצב סוציואקונומי:
מצב סוציואקונומי לא משפיע על התגובה הפסיכולוגית להפלה.
עמדה כלפי הפסקת היריון:
גישה שלילית ואמביוולנטיות כלפי הפלה הן מנבאים משמעותיים לתגובות נפשיות שליליות לאחר ההפלה. נמצא שנשים בעלות גישה שלילית להפלה סבלו יותר מחרדה גם שנים לאחר ההפלה.
אישה עלולה להחליט להפסיק היריון לא מתוכנן למרות גישה שלילית כלפי הפסקת היריון. זה יכול להקשות עליה לקבל את החלטתה ללא חרדה ומצוקה. גישות כלפי הפלה יכולות להיות מושפעות על ידי גורמים דתיים או משפטיים.
מתבגרות:
עבודה פרוספקטיבית של מעקב בן שנתיים אחר 360 מתבגרות שהותחל כאשר הן פנו לבדיקת היריון מצא שהרוב המוחלט ,95.5% , שבחרו להפסיק היריון לא מתוכנן לא דיווחו על כל סימפטום של בעיה פסיכולוגית לאחר ההפלה. הן גם תיפקדו הרבה יותר טוב בנוגע להשלמת הלימודים בבית הספר ומבחינה כלכלית בהשוואה לאלו אשר המשיכו עם ההיריון. וזאת במיוחד כאשר הן גם דאגו למניעת היריון נוסף. יש חשיבות מכרעת לשימוש באמצעי מניעה לאחר הפלה.
מחקר אשר בדק את התגובה הרגשית של מתבגרות לפני ולאחר ההפלה מצא שמתבגרות אינן שונות מקבוצות גיל אחרות בתגובה הנפשית שלהן לאחר הפלה. הן דווחו על הקלה לאחר ההפלה. אך מצבן הנפשי לפני ההפלה והדרגה בה הן הרגישו לחץ חברתי לבצע הפלה, במיוחד על ידי בני זוגן, היו מנבאים של רגשות שליליים לאחר הפסקת ההיריון.
מתבגרות, במיוחד במצבים הדורשים התערבות ההורים וקביעה משפטית האם הן מועמדות לעבור הפלה, הן בסיכון גבוה יותר למצוקה רגשית.

אלימות במשפחה בעבר או בהווה:
יש קשר בין הפלה לבין התנסות בעבר בניצול מיני, אלימות בקשר הזוגי או אונס.
בריאות נפשית לפני ההפלה והתנסות באלימות מצד בן הזוג הינם מנבאים של מצב נפשי לאחר ההפלה. נשים שהתנסו באלימות נוטות יותר לדיכאון.
יעוץ פסיכולוגי לנשים אלו לפני הפסקת ההיריון חשוב מאד על מנת למנוע תוצאות פסיכולוגיות עתידיות הנובעות מהאלימות כלפיהן.

גודל המשפחה
נשים הבוחרות לבצע הפלה בשל מספר גדול של ילדים סובלות מפחות מצוקה נפשית לאחר ההפלה מאשר אלו שהפילו מסיבות אחרות.

יעוץ פסיכולוגי לפני ולאחר הפסקת היריון מקל על החלטה לעבור או לא לעבור הפלה, מאפשר תמיכה רגשית, ועוזר לזהות נשים הזקוקות לטיפול פסיכולוגי נוסף. יעוץ גם מקטין תחושות שליליות לאחר ההפלה.
על הרופא המפנה להסביר בצורה הממצה ביותר את התהליך ללא עמדה שיפוטית, ולאפשר לאישה להגיע להחלטה מושכלת. יש לאפשר לאישה להביע את רגשותיה ולענות על שאלותיה בצורה שתעודד אותה להיפתח.
חשוב שמישהו המהווה מערכת תמיכה עבור האישה ילווה אותה לפני ואחרי ההפלה.
בנוגע להפסקת היריון בשל מומים עובריים, נמצא שנשים שעוברות סוג כזה של הפסקת היריון נוטות לחוות מצוקה רגשית משמעותית. רוב המומים מאובחנים בשליש השני של ההיריון ונשים שעוברות הפלה אז מראות יותר סימפטומים פוסט טראומטיים לעומת אלו שעוברות הפסקת היריון במהלך השליש הראשון של ההיריון.

לסיכום:
הפסקת היריון אינה גורמת לעליה בתחלואה הנפשית .
במידה והאישה סבלה עוד לפני הפסקת ההיריון מהפרעה נפשית , או שהיא חסרת מערכת תמיכה או מתבגרת יש לשים לב במיוחד לאחר הפסקת ההיריון האם מתפתחת אצלה מצוקה רגשית ולהפנות לטיפול בהתאם.