מהי פסיכולוגיה התנהגותית?

מה מבחין בין בריאות לפתולוגיה נפשית ומהם הכוחות המעצבים את התנהגותנו ורגשותינו? לאורך השנים הציעו גישות פסיכולוגיות תשובות והסברים שונים. פסיכולוגיה התנהגותית (או ביהביוריזם) היא אחת הגישות הותיקות בתחום הפסיכולוגיה אשר הסבירה את ההתנהגות האנושית במונחים של למידה והתנסות בסביבה. בהתאם, הציעה הגישה טכניקות טיפוליות רבות ויעילות. לאורך השנים השתנו פניה של תחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית אך גם היום היא מהווה בסיס מרכזי לטכניקות טיפוליות למגוון קשיים רגשיים והתנהגותיים.

פסיכולוגיה  התנהגותית – רקע והנחות יסוד?

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, התבונן על ההתנהגות והנפש האנושית מנקודת מבט המדגישה את תפקידם המרכזי של דחפים, משאלות וקונפליקטים בלתי מודעים. גישתו של פרויד עוררה התנגדות רבה בקרב תיאורטיקנים אשר ביקרו את היעדר מדעיותה של התיאוריה, ואת העובדה שהיא נשענת על מושגים מופשטים ובלתי ניתנים לבחינה. במובן מסויים היוותה התיאוריה הפרוידיאנית זרז להתפתחות הגישה ההתנהגותית, אשר הציעה אלטרנטיבה שונה לגמרי להסברת ההתנהגות והנפש האנושית. תיאורטיקנים מהגישה ההתנהגותית הציעו כי התנהגותינו נקבעת בהתאם לחיזוקים החיוביים והשליליים שקיבלנו להתנהגויות אותן ביצענו או בהן צפינו. לדוגמא, ילד אשר מגלה כי התקף זעם גורם להוריו לתת לו סוכריה יתמיד בהתפרצויות הזעם, בעוד שילד שלמד כי התפרציות הזעם זוכות להתעלמות או תגובה צוננת- ילמד להמנע מהן.

בראשיתה היתה הפסיכולוגיה ההתנהגותית גישה אשר הדגישה את תהליכי הלמידה בלבד וראתה בהתניות הנלמדות גם את הבסיס לבריאות נפשית ופתולוגיה. גישה זו התמצתה בטענה הרדיקלית שהעלה הפסיכולוג ווטסון, לפיה יוכל לקחת כל תינוק בעולם ולהפוך אותו, באמצעות תהליכי למידה, לכל אשר ירצה- מפושע ועד למדען. עם השנים חלה התמתנות בתפיסה זו ותיאורטיקנים התנהגותיים החלו להכיר בכך שלמידה והתנסות סביבתית אינן הכוחות היחידים המעצבים את ההתנהגות האנושית: התפתחה ההבנה כי התנהגות אינה מושפעת רק מהתניות ולמידה אלא גם מגורמים גנטיים מולדים ומתהליכים קוגניטיביים כאופן בו אנו תופסים ומפרשים את האירועים סביבנו.

פסיכולוגיה  התנהגותית – רקע והנחות יסוד?

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, התבונן על ההתנהגות והנפש האנושית מנקודת מבט המדגישה את תפקידם המרכזי של דחפים, משאלות וקונפליקטים בלתי מודעים. גישתו של פרויד עוררה התנגדות רבה בקרב תיאורטיקנים אשר ביקרו את היעדר מדעיותה של התיאוריה, ואת העובדה שהיא נשענת על מושגים מופשטים ובלתי ניתנים לבחינה. במובן מסויים היוותה התיאוריה הפרוידיאנית זרז להתפתחות הגישה ההתנהגותית, אשר הציעה אלטרנטיבה שונה לגמרי להסברת ההתנהגות והנפש האנושית. תיאורטיקנים מהגישה ההתנהגותית הציעו כי התנהגותינו נקבעת בהתאם לחיזוקים החיוביים והשליליים שקיבלנו להתנהגויות אותן ביצענו או בהן צפינו. לדוגמא, ילד אשר מגלה כי התקף זעם גורם להוריו לתת לו סוכריה יתמיד בהתפרצויות הזעם, בעוד שילד שלמד כי התפרציות הזעם זוכות להתעלמות או תגובה צוננת- ילמד להמנע מהן.

בראשיתה היתה הפסיכולוגיה ההתנהגותית גישה אשר הדגישה את תהליכי הלמידה בלבד וראתה בהתניות הנלמדות גם את הבסיס לבריאות נפשית ופתולוגיה. גישה זו התמצתה בטענה הרדיקלית שהעלה הפסיכולוג ווטסון, לפיה יוכל לקחת כל תינוק בעולם ולהפוך אותו, באמצעות תהליכי למידה, לכל אשר ירצה- מפושע ועד למדען. עם השנים חלה התמתנות בתפיסה זו ותיאורטיקנים התנהגותיים החלו להכיר בכך שלמידה והתנסות סביבתית אינן הכוחות היחידים המעצבים את ההתנהגות האנושית: התפתחה ההבנה כי התנהגות אינה מושפעת רק מהתניות ולמידה אלא גם מגורמים גנטיים מולדים ומתהליכים קוגניטיביים כאופן בו אנו תופסים ומפרשים את האירועים סביבנו.

טיפול על פי הפסיכולוגיה ההתנהגותית?

בהתאם להנחות העומדות בבסיסה, הציעה הפסיכולוגיה ההתנהגותית טיפול המבוסס על נטרול התניות בלתי יעילות שנרכשו ורכישת התניות חדשות ויעילות יותר. לדוגמא, אדם אשר למד לקשר בין כלבים לבין פחד או כאב עשוי לפתח פוביה מכלבים אשר תתבטא בפחד מוגזם מכלל הכלבים ובניסיון להמנע מסיטואציות בהן עשוי להיות נוכח כלב. כדי לטפל בפוביה, טענה הפסיכולוגיה ההתנהגותית, יש לסייע למטופל להחליף את הלמידה הבלתי יעילה (כלב= סכנה) בהתניה יעילה (כלב= קרבה, הנאה, היעדר סכנה).

פסיכולוגים התנהגותיים פיתחו מגוון שיטות אשר נועדו ליצירת התניות יעילות יותר. שיטות אלו כללו טכניקות של חשיפה המבוססות על התמודדות הדרגתית או ישירה עם מושא הפחד; טכניקות של "כלכלת אסימונים" המציעות מערך של פרסים ועונשים על התנהגויות רצויות ובלתי רצויות בהתאם; טכניקות הרגעה עצמית המסייעות למטופל להתמודד עם מצבים מעוררי לחץ או אי נוחות; טכניקות אברסיביות הכוללות הצמדת גירוי בלתי נעים לגירוי/התנהגות הבלתי רצויים (למשל, הוספת חומר מעורר בחילה למשקה אלכוהולי, עישון של מספר שעות ברצף עד בחילה, מתן עונשים).

פסיכולוגיה  התנהגותית בתקופתינו?

כאמור, הפסיכולוגיה ההתנהגותית התמתנה מימיה הראשונים והחלה להכיר בהשפעתם של גורמים רלוונטיים נוספים מלבד ההיבט ההתנהגותי. בהתאם, השתנה גם הטיפול ההתנהגותי הקלאסי והחל להתייחס לאלמנטים קוגניטיביים ורגשיים שונים. השימוש הנפוץ ביותר היום בטכניקות התנהגותיות הוא במסגרת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מבוסס על שילוב בין הנחות היסוד של הגישה ההתנהגותית לבין הנחות הגישה הקוגניטיבית, המדגישות את חשיבות התפיסות והפרשנות שאנו מעניקים לסיטואציה. כלומר, בעוד שהגישה ההתנהגותית הקלאסית התמקדה אך ורק בהתנהגות הבלתי יעילה (בריחה מהכלב) ובניסיון למנוע אותה- הגישה הקוגניטיבית הדגישה גם את התפיסות הבלתי רציונליות המלוות את ההתנהגות הלא יעילה ("כל הכלבים נושכים", "אין לי דרך להתגונן").

בהתאם, מציע הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי טיפול ממוקד אשר אינו עוסק בחקר הלא מודע אלא בבחינת התנהגויות בלתי יעילות (המנעות, לחץ) וקוגניציות בלתי רציונליות ("אסור לי לפשל אף פעם", "כולם חייבים לאהוב אותי"). במקביל, מוצעות למטופל טכניקות התנהגותיות וקוגניטיביות המיועדות לנטרול התנהגויות וקוגניציות בלתי יעילות ושיפור התפקוד. לדוגמא, בטיפול באדם הסובל מפחד קהל יזוהו הקוגניציות הבלתי רציונליות ("אני אעשה מעצמי צחוק") וההתנהגויות הבלתי יעילות (התחמקות) וילמדו דרכי שליטה בהן באמצעות הרגעה עצמית, "עימות" עם תפיסות בלתי יעילות ("מה הכי גרוע שיכול לקרות?"), חשיפה הדרגתית לסיטואציות מלחיצות וכן הלאה. שיטת טיפול זו היא אחת השיטות היעילות לטיפול בהפרעות חרדה, דיכאון, בולימיה, היעדר אסרטיביות ועוד.